דברים שלמדתי מגורו

בנובמבר 2016 יצאתי לדייט ראשון עם בחור נחמד שבסוף הדייט לקח אותי לאסוף את הכלב שלו. חיכיתי ברכב כשיצור חמוד ולחוץ נכנס אל המושב האחורי.

היצור הזה הוא גורו.

פגשתי אותו עוד פעם או פעמיים לפני שהגיע סוף השבוע שבו גורו הגיע להתארח אצלי. הוא היה איתי במשך קצת יותר מ-24 שעות בהם התאהבתי בו... הרגשתי איך הוא משפר את ההרגשה שלי, כמה כיף לי וטוב לי איתו. וכל מה שעבר לי בראש הוא : אם ההשפעה שלו עליי כל כך חיובית וטובה, איזו השפעה מדהימה יכולה להיות על אוכלוסיות מיוחדות ונוער בסיכון.

יומיים לאחר מכן, הקשר עם הבעלים של גורו הגיע לסיומו, וכך גם עם גורו... נשארתי עם 2 תמונות שלו, המון זכרונות ורגשות, ורצון להפיץ את ההשפעה החיובית הזו לכמה שיותר נערות ונערים בסיכון.

אחרי חצי שנה הרגשתי שמשהו חסר בחיי. הייתי אחרי רצף של דייטים לא מוצלחים ומאכזבים, עבדתי בעיקר מהבית. הבנתי שהלב שלי חסום, שאני לא נותנת לאף אחד להיכנס ללב שלי, ושהפכתי מעט צינית. ידעתי שיש בי מלא אהבה ונתינה, ושאני רק מחכה למישהו המתאים להעניק לו את כל זה. הרגשתי שאני רוצה לתת את כל זה כבר עכשיו, וללא תנאים. ידעתי שאני צריכה לאמץ כלב. פשוט חייבת. "ברגע שאאמץ כלב תגיע הזוגיות הנכונה לי" אמרתי לחברות . 

במקום לדפדף באתרי הכרויות, הייתי משוטטת שעות באתר YAD4 עד שהייתי נרדמת. פניתי לכמה עמותות, ביררתי על כל מיני כלבים שראיתי בפייסבוק, אבל לא הצלחתי לבחור. איך אדע מי המדוייק שלי?

כהרגלי, כשאני לא מצליחה להחליט אני מבקשת מהיקום שיעשה את הבחירה בשבילי וישלח לי את המדויק שלי. לא עברו שבוע ימים וקיבלתי הודעה. מהבחור ההוא, שיצאתי איתו לפני חצי שנה.

"אני מוסר את גורו" הוא כתב.

​

היקום אמר את דברו.

​

התמונה צולמה 5 דקות לאחר שהגיע אליי, ומאז לא נפרדנו.

כעבור 10 ימים הכרתי את בן זוגי שיחיה, והפכנו מיד לשלישייה.

אני אוהבת את שניהם אהבת נפש, ולומדת מהם כל יום משהו חדש.